איגוד התסריטאים בישראל
מזה שנים ידוע כי אנשי מקצוע בתחומים רבים: אנשי קולנוע, יוצרים תסריטאים ועוד זקוקים לאיגוד שיעמוד מאחוריהם ויסייע להם בהשגת מטרותיהם, מבלי לוותר על קבלת
זכויות בסיסיות והכרה בפועלם. יש שיאמרו שזה מתבקש כשמדובר בעובדי קבלן, מורים או
נותני שירות אבל גם אלו העוסקים ביצירה זקוקים לאיגוד מקצועי. למעשה, יוצרים רבים
נוטים להודות כי ההתמסרות לעיסוק האמנותי שלהם מקשה עליהם לדרוש כסף או לעמוד על
שלהם אל מול גופים מקצועיים. בישראל מופקים מדי שנה עשרות סרטים, מאות פיצ'רים
והמוני תסריטים נשמטים על רצפת חדר העריכה. העובדה כי בעידן הדואופול של חברות
הטלוויזיה בישראל, המעדיפות לרכוש סדרות מחו"ל בעלות זולה יחסית להפקות מקור
ישראליות, מציבה את התסריטאים בפני אתגר גדול, שלא לומר בעיה.
למה זקוקים התסריטאים בישראל לאיגוד?
בארצות הברית מושקעים תקציבי עתק בכל פרק
של סדרה מצליחה, אולם בארצנו הקטנטונת יוצרים רבים מוציאים תחת ידיהם יצירות
מוצלחת לא פחות בתקציבים דלים. לחברות המעוניינות להקרין את הסדרות או הסרטים,
צריך להיות אינטרס ברור להשקיע ולקדם יצירה ישראלית, אולם זה אינו בהכרח המצב. על
איכות התסריטים של הרבה מהסדרות הללו אין בכלל על מה להתווכח, די בכך שסדרות כמו
"רמזור", "בטיפול" או "חטופים" נרכשו ע"י
חברות הפקה מחו"ל. אם כך, מדוע התסריטאים אינם זוכים ליחס נאות, הכרה במעמדם,
זכויות יוצרים וחופש ביטוי כמתבקש בכל מדינה מתוקנת?
יש הבדל בין משוררים לתסריטאים?
כפי שמשורר הכותב שיר או זמר יוצר מקבל
תמלוגים בכל פעם ששירו מושמע ברדיו, כפי שכל סופר משלשל לכיסו את מעט השקלים שהוא
מקבל בכל פעם שנרכש ספר, כך גם ליוצרי סרטים יש זכות מלאה על היצירה שלהם. קל מאוד
לשכוח שמאחורי הסרט שאנחנו צופים בו עומד כותב או קבוצת כותבים שזהו פועלם. בזכות
איגוד התסריטאים בישראל הפועל לשינוי מצב, נראה כי בשנים האחרונות משתפר מעמדם של
התסריטאים בארץ.
אז למה עדיין צריך איגוד?
הדרך עוד ארוכה עד לכדי השגת מירב הזכויות
המגיעות ליוצרים הללו. והדרך הזו רצופה אינספור מאבקים, כותרות עיתונות והפגנות.
כמו הרבה דברים אחרים בעולמנו, גם מעמדה של יצירה קולנועית הינו בגדר דיון פוליטי.
שכן מאחורי יצירה בה הושקע עמל רב עומדים אינטרסים כלכליים ומילים עם ניחוח של
התמסחרות דוגמת רייטינג ואחוזי צפייה. ברור לכל כי גישה שכזו תייבש את מאגרי
היצירתיות בארצנו ותישלח תסריטאים ובמאים מוכשרים לנסות את מזלם בחו"ל, לכן
לא ברור מדוע עדיין לא גיבשה ישראל גם במקרה הזה תוכנית נגד "בריחת
מוחות". איגוד התסריטאים בישראל מאגד תחתיו במאים גם במאים ועיקר פועלו ביסוס
מעמדם של יוצרי טלוויזיה וקולנוע.
הישגי איגוד התסריטאים בישראל
בין שלל ההישגים של האיגוד עד כה ניתן
למנות את חוק הקולנוע, הסכמי השכר, חוק זכויות יוצרים, מכסות הפקה והקמת חברת
תמלוגים. את ההצלחה שנוחלים קולנוענים ישראליים בחו"ל בעשור האחרון יש לייחס
גם למאבקי האיגוד. במסגרת חוק הקולנוע משנת 1999 מחויבת המדינה בהקצאת תקציבים
הנועדו לתמוך ביצירה הקולנועית בישראל, באמצעות קיום פסטיבלי קולנוע והקמת קרנות
תמיכה. ודאי תסכימו כי מפתיע שרק בשלהי שנות התשעים הוסדרה תמיכה שכזו, שכן קרנות
תמיכה בסופרים ועידוד יצירה בקרב משוררים או יוצרים מתחום האמנות הפלסטית ואמנויות
הבמה, הוסדרו כבר שנים רבות קודם לכן. חשוב לא פחות מכך הוא המאבק על חתימת הסכמי
שכר, במסגרתו נקבע גובה שכר המינימום עבור כתיבה ובימוי, בין השאר של סרטים
דוקומנטריים. שכר זה היה גבוה מכפי שנהוג היה לשלם עד אז. חוק זכויות היוצרים
שנכנס לתוקף רק ב-2007 קובע כי הזכויות המלאות על היצירה שייכות ליוצר ולא לחברה
שרוכשת את הזכויות להקרנת הסרט או לגוף הרוכש סדרת פרקים.
מה ל-BBC ולרשות השידור הישראלית?
הרבה פעמים נשמעת ביקורת נגד רשות השידור על כך שמלבד אגירת כספים היא
אינה פועלת לקידום והפקה של סדרות מקור. לשם ההשוואה נזכיר את ה-BBC, תאגיד השידור הציבורי של
בריטניה, הפועל כל העת למען הפקת תוכניות תיעודיות באיכות גבוהה. מיותר לציין
שהתקציבים לכך מגיעים מכספי המיסים של אזרחי בריטניה. לכן נשאלת השאלה, על מה
אנחנו - אזרחי ישראל - משלמים אגרה לרשות השידור?! גם איגוד התסריטאים בישראל תומך
באותה עמדה ופועל למען תיקון חוק רשות השידור. התיקון דורש לחייב את הרשות להשקיע
בפיתוח ויצירה של תכנים וכן תמיכה ביוצרים. כפי שנאמר כבר קודם, הדרך עוד ארוכה,
אך בתקווה כי פירות המאבק לא יאחרו להגיע.
בתי ספר מומלצים ללימודי תסריטאות וקולנוע
- סם שפיגל בית ספר המתמחה בלימודי תסריטאות וקולנוע ממקום בירושלים ובעל שם עולמי.
- אוניברסיטת תל אביב המחלקה לקולנוע
